לא פשוט להתמיד…. ולא פשוט לשמר את תחושת ה "למה" אנחנו עושים כל מיני דברים.
אז הנה עבר שבוע ולא כתבתי, ואז עוד אחד. חודש של חגים אז שבת מרגיש כמו חג, וחג מרגיש כמו שבת, ושניהם מרגישים כמו כלום כי אמנם לא עובדים, ואמנם יושבים ואוכלים אוכל טעים, עם המשפחה או הקהילה ועדיין…
ענן גדול מרחף ומעיב על כולנו 24/7.
הספירה לאחור לקראת ה 7/10, ואז לקראת שמחת תורה, שתשלים את שנת האימה הזו שמסרבת להסתיים. ותחת הענן הכבד הזה של המלחמה, החטופים, העקורים מביתם, ההחרפה בצפון, החיילים שנהרגים, תחת כל זה מנסים לנהל חיים. לווסת את העצב, החרדה, הכעס ולמצוא שגרות כאלו.
החודש נעזרתי מאוד בחברי ה AI היעיל והממוקד, חוויה טובה שאני שמחת לשתף
בכל יום אני מגלה עוד דרכים להיעזר בצ'ט ג'י פי טי. זה מתחיל בדברים טכנים כמו לכתוב לו רשימת קניות ולבקש ממנו לסדר לפי מחלקות. וממשיך בלרשום רשימת מטלות להיום, לבקש ממנו לחלק לפי האזורים בבית וכו
אחרי שאני מבצעת משימה אני מעדכנת אותו והוא בונה לי רשימה חדשה עם v ליד מה שהושלם.
הוא לומד את הדרך שבה נוח לי לעבוד מולו וכל יום זה נהיה יותר אפקטיבי.
לפני שנה עשיתי שני קורסים דיגיטלים שקשורים ל AI, בעיקר צללתי לתוך עולם הגרפיקה דרך מידגרני.
בניתי אתרי אינטרנט ונעזרתי בעיצוב אייקונים. פרויקט המנדלה החדש שלי עומד לשלב AI.
זה מרגש ממש ומאפשר לי לשלב יצירתיות וטכנולוגיה, השמיים הם הגבול!
זוכרת שבהתחלה חששתי מאוד מהשתלטות הבינה המלאכותית. היום אני מבינה שאין מה להילחם בזה, זה קורה וכדי ללמוד איך להפיק מזה תועלת. אז כן, למופרעי קשב זו מתנה ענקית, ובכלל חוסך זמן ואנרגיה.
אולי באמת אשתף פה בבלוג איך נעזרתי בשבוע ב CHAT GPT. יכול לתת רעיונות לאחרים ובדיוק בשביל זה קיים הבלוג הזה….
התמדה מייצרת תוצאות
העבודה עם המנדלות מלמדת אותי לשחרר ולהתפשר. זה הרי לעולם לא יהיה באמת מושלם. אני לא מכונה, ואין לי את הסבלנות לחזור על כל נקודה שוב ושוב ושוב ושוב כמו בסרטונים שאני רואה.
אז הדגש ביצירות שלי הוא היצירתיות, האומנות, היחודיות ולא השלמות.
יש ביצירה הזו אינסוף למידה. הנה השתפרתי עם המכחול, רואים את זה….
זה לקח כמה חודשים של התעקשות והתמדה אבל רואים תוצאות.
אפשר לראות אינסוף סרטונים, אבל חייבים להתנסות.
וזה חייב לצאת ממש רע בהתחלה, וחייבים לעבור את שלב התסכול.
Practice makes perfect
כל ההתחלות קשות - אלו של האפוקסי קשות במיוחד
אז אם בתעוזה ובתחושת כישלון עסקינן…. אז הניסיון הדי כושל האחרון שלי היה עם ציפוי אפוקסי.
הזמנתי Resin מאמזון, דמיינתי את שכבת האקריל הנוצצת, צפיתי בסרטונים, למדתי את הטכניקה…
והגיע רגע האמת. מצוידת בהבנה שאי אפשר לדלג על שלב הלמידה…. זה כנראה יהיה לא משהו.
ואכן זה לא משהו….
העבודה עם אפוקסי מוזרה יותר. צריך כפפות הגנה, מסיכה, הוראות של מעבדה…
לערבב את החומרים לאט… שלא יהיו בועות. אם יש בועות לחמם עם מבער.
וכו וכו
אז ברגע של אומץ פתחתי את המעבדה, ערבבתי, חיכיתי, ציפיתי את היצירות עם ספוג (הכנתי מחזיקי מפתחות, סימניות ותחתיות) שמתי בקופסה סגורה וחיכיתי 24 שעות.
הבשורה הטובה, זה לא נדבק לנייר פרגמנט.
הבשורה הרעה, זה לא נראה טוב… השימוש בספוג יצר חורים ומכתשים וזה לא חלק ומבריק….
מבאס אבל אין מה לעשות.
יבוא יום ואני אנסה שוב
הסיפוק האמיתי שלי - להכין מנדלות אישיות
החלטתי לקחת קצת הפסקה משיעורי האונליין של המנדלות.
התחשק לי ליצור בעצמי בלי הנחיות של מישהו אחר.
אני מרגישה הרבה יותר מחוברת לעבודות שלי כשהן נוצרות ממקום פנימי שלי.
וגיליתי שכשאני יוצרת עבור מישהו מסוים זה הופך את זה לקסם של ממש.
אני מכניסה כוונות טובות, חושבת על האדם המסוים שיקבל את זה, מרגישה שאני מעגנת מסר לתוך המנדלה.
זה התחיל במתנה שעשיתי לשחר. רציתי שהיא תחזיק תדר של חופש, של ים, של זיכרונות טובים, של שלווה ורגיעה, של נינוחות וחול. שהחופשה המהממת בקורפו תהיה נוכחת בכל נקודה ובכל משיכת מכחול.
השבוע יצרתי מנדלה חדשה עבור אישה יקרה שנכנסת לבית חדש.
ביקשתי ממנה לבחור צבעים למנדלה והיא ביקשה צבעים של אש.
אני מאוד אוהבת את התוצאה, היא מעגנת תדר וכוונה של בית חם ועוטף. של תשוקה לחיים. של התחלות חדשות.
יש בה שילוב של מראות, עבודת מכחול ומסגרת מיוחדת. מחכה לרגע שאעניק לה את המתנה
פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ....
לסיום הפוסט הזה…
תמונה מהדיונות האהובות עלי בערב נעים שבו זכינו גם לשקיעת השמש וגם לזריחת הירח
