בתקופה האחרונה בלת"מ (בלתי מתוכנן) היא מילת המפתח. כל תוכנית עשויה להשתנות תוך דקה, המציאות מטורפת, ואין שום משמעות לתכנן קדימה כי הכל עלול להשתנות ברגע. ובכל זאת, יש מועדים קבועים בשנה, ימי הולדת, חגים, אירועים, סדנאות, האתגר הוא להתמודד איתם בתקופה כזו של מציאות משתנה. אני מקדישה את הפוסט הזה לשחר, ילדת יום ההולדת, למעט המנדלות, כל התמונות כאן הן פרי כישרונה הענק.
איך עברנו מהתוכנית לחגיגת יום הולדת בתל אביב לטילים אירניים?
כל כך הרבה תוכניות היו לי ליום הולדת של שחר. טיסה למרכז, כרטיסים להופעה בפארק הירקון, מלון בתל אביב ואז ביקור אצל המשפחה….כל זה שבוע לפני ראש השנה שאותו תכננו להעביר בקיבוץ. איך אומרים אצלנו… נהפוך הוא …. כל כך הרבה שינויים….. ההופעה התבטלה בגלל האזעקות במרכז והחלטנו שלא ניסע לתל אביב. מוקד החגיגות השתנה ברגע, מחגיגה עם המשפחה במרכז לחגיגה בקיבוץ עם חברים. צ'יק צ'ק משנים תוכניות, נשארים לסופ"ש בבית, ומתארגנים לחגיגות יום הולדת..
אחרי כמה ימים לאבא מתגלה בעיה רפואית, מחליטים לשנות את התוכנית המקורית להישאר בקיבוץ ולנסוע למרכז לראש השנה.
עוד לא הספקנו להתארגן לנסיעה ויום לפני מתחילה התקיפה מאירן. מאות טילים בליסטיים שמגיעים אלינו תוך כמה דקות. ושחר לא בבית…. ואני במתח,כי היא לא בקיבוץ ורוצה לוודא שיש באזור שלה מרחב מוגן. במקביל פיגוע ביפו, אנשים שאני אוהבת תקועים בדרך ומעליהם מאות יירוטים. אזעקות בכל הארץ, מתח וחרדה. ואז אחרי שעה הכל נגמר.
בזמן הזה מחליטה שלא נוסעים למרכז לערב חג.
כמה ההחלטות שלנו מושפעות מהמצב הנפשי…..ההיגיון נדחק, מוד הישרדות מופעל. רק הכאן ועכשיו משחק תפקיד. והנה בוחרת לא לנסוע. ההיגיון אומר שמחר כבר יהיה בסדר, החרדה לא נותנת להיגיון מקום. תקופה מטורפת. וקמים לבוקר חדש אחרי ההתקפה האיראנית. ברוך השם אין נפגעים בגוף…. אבל הכניסה ללבנון והחיילים שנהרגים שוב שוברת את הלב.
החיילים האלה שבלבנון… הם הילדים שאני מכירה. בנים של חברים, אחיינים שלי, שנהיו פתאום מילדים שמשחקים כדורגל ומציקים לאחים שלהם ללוחמים בסכנה יומיומית. וזה קורע את הלב… המצב הזה. ומייצר סטרס ומתח אינסופיים.
אז בסוף בדיליי של יום, מחליטים לנסוע למרכז לפגוש את המשפחה. ואיזה מזל שהתברכנו במשפחה חמה ואוהבת ורק ההיעדרות של בני הדודים החיילים מעיבה כמו ענן כבד על ארוחת החג.
ובין לבין – מעבירה סדנה ל 40 מורים ומשתתפת ביריד מכירות
במסגרת ההרפתקאות והגישה שלי של "לא אומרת לא לאתגרים חדשים", הסכמתי להנחות סדנה בבית הספר התיכון שבו לומדים הילדים. כלומר למדו, שחר סיימה ועמית בעיצומם של הלימודים. הסדנה תוכננה ל 40 מורים שהתחלקו ל 2 כיתות, כך שהייתי צריכה עזרה, ושחר נרתמה להצטרף אלי. היה מרגש לראות אותה מול כל המורים שלימדו אותה, סוגרת מעגל עם בית הספר, אחרי שנת שירות משמעותית שבה כבר הרגישה חלק מסגל.
הסדנה עברה בנעימים, הגעתי מוכנה עם כל הציוד והיה מרגש לראות את היצירות וההתמסרות של המשתתפים. אני ממש אוהבת להעביר סדנאות של ציורי מנדלות ומזמנת לעצמי עוד כאלו השנה.
היה גם יריד מכירת אומנות מקומית בקיבוץ השכן שבו הצגתי לראווה את היצירות שלי, ויחד עם המדף החדש של המנדלות בלובי בעבודה אני מרגישה שבהחלט קפצתי מדרגה.
שחרולי שלי
שחר, אין מילים שיוכלו לתאר כמה אני אוהבת אותך
עברת שנה מדהימה של התבגרות והתפתחות ואת עומדת רגע מהקפיצה הבאה.
האתר הזה הוא לא שלי, הוא שלנו. עולם שיתן מקום ליצירתיות שלך. רק שתהיי בריאה, כל השאר באמת בונוס.
מאמינה בך עד אין קץ, ותמיד תמיד פה בשבילך.
מתנת יום ההולדת של שחר
כל כך שמחה שהחזון שלי התממש, להטמיע תמונה בעץ ולצייר סביבה מנדלה. זה ממש מיוחד ופותח פתח למנדלות אישיות.
במתנה של שחר רציתי לתעד את החיבור שלה לים, התמונה צולמה בקורפו, ורציתי שהיא תזכיר לה רגע של חופשה שלווה ונעימה. מזל טוב אהובה שלי !
