קונסטלציה משפחתית והקשר בין תשלום ליצירת מחויבות

זמן פנוי וקונסטלציה משפחתית

בימים שבהם אני מצליחה לנוח אחרי העבודה, אני זוכה לערב מלא ומשמעותי. היום לא נגמר בשמונה בערב , אלא ב 11-12 בלילה וזה כבר איכות חיים מבחינתי.
אז בימים כאלו אני צופה בסדרה שקיבלתי עליה המלצות. הסדרה נקראת האני האחרת, תרגום לא מוצלח של another self. אני מצליחה לצלוח את השפה התורכית (ובמוחד מה שהיא מעוררת בי בימים האלו)  ואופרת הסבון של הדמויות בזכות שילוב של קונסטלציה משפחתית בעלילה.
נחשפתי לשיטה הזו לפני שנים רבות. והיא באה לידי ביטוי בכל פרקי הסדרה. למעשה הדמויות מגיעות לאיזה כפר בסגנון יווני, ושם הן מצטרפות לקבוצה שנפגשת לטובת טיפול קבוצתי.
בכל פרק רואים איך הטיפול יוצר ריפוי בדמות וזה מקסים. רציתי להעמיק בנושא והאזנתי השבוע גם לפודקאסט שמספר על השיטה הזו.
למעשה אנחנו נושאים איתנו מקרים לא פתורים בשושלת שלנו… וזה משפיע עלינו ועל דפוסי ההתנהגות.
זה כמו העברה בין דורית, ו קונסטלציה משפחתית מאפשרת מעין משחק תפקידים של דמויות העבר והתבוננות מהצד שלו המטופל.
ממליצה לצפות בסדרה כדי להבין יותר (השחקניות והשחקנים גם נאים למראה אז בכלל חוויה מומלצת )

מרגישה שיש משהו מאוד מענין בשיטה הזו, ומשהו פנימי מסמן לי להתנסות בזה. אני יודעת שיש לי ריפוי לעשות אל מול דורות קודמים (דור שלישי וזה….). 
עוד יותר יודעת, שהעם שלנו, והילדים שעוד יוולדו יצטרכו ריפוי עמוק אחרי 7/10. 

אני מאוד מאמינה בלקרוא סימנים בדרך, ולא סתם נתקלתי בסדרה הזו.
מחכה לראות אם היקום יפגיש אותי פתאום עם קונסטלציה משפחתית גם מכיוון אחר…..

נותר לי פרק אחרון לעונה הראשונה, ויש עוד עונה חדשה שיצאה.
ואני באמצע המנדלה שציירתי והפסקתי באמצע.

הדפוס של להתחיל ולא לסיים ראוי להתייחסות משל עצמו. ובטח אכתוב על זה בהמשך…