והפעם סדנת מנדלות מפתיעה, מתנות ההתמדה וגם איך שולטים בזמן החופשי שלנו.
חנוך לנער על פי דרכו – תובנות מסדנת מנדלות שהנחיתי השבוע
מדהים איך בכל דבר שאני עוסקת בו יש בסוף נגיעה של חינוך. כשהייתי צעירה הדרכתי שנים בתנועת נוער ובחוגי ספורט.
יש משהו בלהעצים אחרים שממלא אותי. לעורר בהם השראה, ניצוץ, חשיבה אחרת, אמונה בעצמם.
לחלוק את הדרך שלי עם אחרים, מרגישה שזה היעוד שלי.
תמיד איפושהו בתפקידי הדרכה, וגם כשהחיים הובילו לנתיבים אחרים מצאתי את הדרך לתת לזה ביטוי בחיי.
והנה עכשיו, כבר שנים בעולם של תיירות, מוצאת את הדרך לגעת בעולם התוכן של התיירות החינוכית.
לשלב את האני מאמין שלי במפגשים עם אחרים, ולתת להם ערך מוסף, זכות גדולה בעיני.
כל כך שמחה על הזכות לשלב סדנאות יצירת מנדלות לקבוצות נוער שמגיעות להתארח אצלינו.
מאתגרת את עצמי עם הנחיה באנגלית ומדייקת בכל פעם את השיטה.
והפעם 24 נערות אמריקאיות שהגיעו לסדנה בהדרגה, מה שאתגר את ההנחיה שלי.
הפעם לא העברתי בינהן דוגמאות למנדלות אלא לימדתי את הטכניקה וזהו. והן מצאו מקורות השראה עצמאיים בפינטרסט ולא התקבעו למנדלות בלבד.
תוך שעה נתגלו יצירות שונות ומגוונות, וכל כך שמחתי שלא קיבעתי את המחשבה שלהן למנדלות קלאסיות.
לוקחת מכאן משהו חשוב…
לא לקבע לאחר את דפוסי המחשבה. לתת לו כלים והוא יצור את היצירה האינדיבידואלית שלו.
חנוך לנער על פי דרכו. ממש מאמינה בזה.
תכנון מול זרימה
המדיטציה שאני עושה בבוקר נקראת מדיטצית 6 השלבים. כל כך מודה לרות דיין וולפנר על ההמלצה, ובכלל על הבלוג ופודקאסט המשובח שלה. אחד השלבים הוא תכנון איפה הייתי רוצה להיות בעוד 3 שנים. קצת כמו המנדלות, בא לי להשאיר את זה פתוח ולא מקובע.
אז אני מתמקדת במהות הפנימית ולא בתפאורה החיצונית. מקום העבודה, מקום המגורים, ממה אתפרנס, מי יהיו החברים שלי….
קשה לדמיין, ואם אקבע את התמונה העכשווית אולי אסגור אפשרות של משהו אחר? אז בוחרת להשאיר את זה פתוח.
ועדיין. להקפיד על מה שחשוב לי, המשפחה, חיי חברה, בריאות הגוף והנפש, התפתחות אישית, להרגיש משמעותית, שפע רוחני וכלכלי.
איך איישם את זה ביומיום, זו כבר תהיה הפתעה…
כי אם אני דוגלת בהתפתחות, אז אני לא מעונינת לקבע את המציאות של היום בעוד 3 שנים.
לחיות מתוך מודעות ולהטמיע את מה שחשוב לי בכאן ועכשיו.
להביא לידי ביטוי את מה שמביא לי שמחה, בעבודה, בבית, מול משפחה וחברים, מול עצמי והזמן הפנוי שלי.
אתגר הזמן פנוי
יש לי יותר זמן פנוי לאחרונה. ומוצאת שהרבה מדי ממנו מתבזבז בגלילת אצבע חסרת תועלת בעודי שוכבת על הספה בסלון.
עמית מנסה לשכנע אותי לקרוא את הספרים המעולים שלו. ואני טוענת שאין לי זמן, אבל במקום לקרוא ספר, אני קוראת פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם. ויש לי אפליקציה שמגבילה לי זמן ברשתות החברתיות. אבל אני כל הזמן נותנת לעצמי הארכה.
אז אתמול הורדתי אפליקציה אחרת, שמשנה את נראות הטלפון למשהו מאוד לא מושך.
אין אייקונים בכלל, הרקע שחור ומשעמם, כדי להיכנס לאפליקציה צריך ממש לבחור אותה מרשימה.
אני מוצאת שהגלילה האינסופית בטלפון היא בריחה מלעשות משהו אחר, שאין לי באמת חשק לעשות.
אז אני מעסיקה את עצמי ודוחה את זה…. עד שנגמר הזמן… וחייבת לוותר על המשימה המעצבנת כי אין לי זמן אליה.
זיהיתי את הדפוס, ומחפשת דרך לעקוף אותו. בינתיים זה עובד. נראה איך יעבור השבוע עם האפליקציה החדשה minimalist phone app .
להתמיד ולהשתפר
איזה כיף שמצליחים להשתפר. חוזרת לאתגר העבודה עם מכחול במנדלות.
ברמה האישית, ממש קשה לי לראות תוצאות גרועות.
אני יודעת שהדרך להצלחה מחייבת לעבוד דרך כשלונות.
זה יהיה עקום, ומכוער, ולא סימטרי, שוב ושוב ושוב.
ובכל זאת, בחרתי לשתף פה בניסיונות שלי.
נסיונות שנראים לא טוב בלשון המעטה. כי אין דרך להצליח בלי להתאמן.
ומוצאת בשיתוף העבודות המכוערות שלי כלי מרפא. הנה אני לא מושלמת ואני אפילו מוכנה לחשוף את זה.
והנה, אני מאמינה שאשתפר ועוד אהיה מרוצה מהתוצאה.
וזה נכון בכל כך הרבה תחומים. זה קל להצליח במה שקל לנו… אבל כמה סיפוק יש בלפצח משהו שמאתגר.
לכל אחד מאיתנו יש את המקומות שקשה לו בהם. ואצל כולם הדרך להצליח תהיה מלווה בהתמדה.
אז מאחלת לעצמי ולכולם, שלא נתיאש, שנמשיך להתמיד גם כשקשה, שנכיר ונוקיר את הדרך שאנחנו עושים.
שנהנה מהצלחות קטנות והישגים קטנים, ניקח אוויר ונמשיך במסע.
אז הנה תמונות של אותן יצירות, בטוחה שתזהו לבד מי התמונה שצוירה בתחילת התהליך ואיזו תמונה היא מהשבוע האחרון אחרי שהשתפרתי עם המכחול. practice makes perfect
