באביב את תשובי חזרה (?)
מה עושים כשהמצפן נשבר? והמחט הזו שאמורה להראות את הצפון מסתובבת סביב צירה.
אני אוהבת תוכניות פעולה, זה מרגיע אותי, זה נותן לי תחושה של שליטה. אני אלופה בלקחת מטרה ולפרק אותה לשלבים. לבנות תוכנית פעולה. אבל מה עושים כשאין איזו מטרה?
במדיטציית ששת השלבים יש שלב שבו מדמיינים את חיינו בכל ההיבטים שלוש שנים מהיום. מי החברים שלנו, איפה אנחנו גרים, במה אנחנו עובדים, מה התחביבים שלנו… סוג של חזון. כשאתה יכול לדמיין את זה אתה יכול ליצור את זה. נכון.
אבל מה עושים אם אין חזון כזה ברור? מה עושים אם אין ממש תוכנית?
אולי זו הקורונה, אולי המלחמה, אולי התחושה שהכל זמני ודינמי. שלוש שנים זה המון….
בשלוש שנים האלו עמית אמור לסיים תיכון, שחר אמורה להשתחרר מהצבא, ומה השלב הבא שלה? מי יודע?
מרגישה שיותר קל לבנות תוכנית פעולה ומטרות חיצוניות, זה יעסיק אותי. אבל זה באמת מה שאני רוצה?
האם הייתי רוצה לצייר מנדלות מהבוקר עד הערב, להיות עצמאית ולהתפרנס מזה? וואללה, לא נראה לי. אני רוצה לעבוד עם אנשים.
אז כביכול, אני בדיוק במקום הנכון ואפשר לדמיין שבעוד שלוש שנים אעשה בדיוק אותו דבר?
הבטן אומרת לא.
למח אין תוכנית חלופית.
והנשמה לוחשת, בואי נכיר קצת יותר, ואגלה לך את סודותיי.
לא פשוט להתמסר לקריאה הזו. היא מביאה איתה חשיפה של כאב, חשיפה של תשוקות ושל כישלונות, חשיפה של זיוף אל מול אותנטיות.
בחודשיים האחרונים אני חווה סוג של ריק, לא כותבת, לא מציירת, בקושי יוצאת מהבית מעבר ללכת לעבודה. כמו ניקוי רעש חיצוני, שמתמלא בהרבה כלום. שעון חורף, חשוך, קר, מלחמה, הכל ביחד. מרגיש כמו זרע שנמצא עמוק באדמה הקרה והחשוכה.
אבל משהו בשבוע האחרון מתחיל לזוז שם, הגרעין החיצוני מתחיל להיסדק. יקח זמן לנבט לצאת, ולחצות את האדמה אל עבר השמיים והשמש. אולי באביב?
ואולי כל המטפורות האלו מגיעות אלי כי אתמול פתאום נתקלתי בשתיל עגבניות.
עוברת לידו בכל יום, כועסת על עצמי שאני מזניחה את הגינה הקטנה שלי. שהכל עשבים שצמחו פרא. שהצלחתי להרוס גם את זה… ופתאום שלוש עגבניות שרי אדומות, ששתלתי באביב הקודם. פיזרתי גרעינים מעגבניות אורגניות. והנה פתאום שיח…. שהתחבא לו בין המוני עשבים.
לגלות שוב שאני ממש טובה בלהעביר סדנאות
שתי סדנאות מנדלות העברתי בשבועיים האחרונים. לקהל מבוגר (מאוד) ובאנגלית.
קבוצות קטנות, בלובי של התיירות, עם שפע של צבעים, עם דפי הסבר והנחיה אוהבת. היה מדהים!
הם כל כך נהנו. קיבלתי מיליון מחמאות ששימחו אותי. זוג שהיה שם רוצה להזמין אותי לסדנה פרטית למשפחה שלהם שמגיעה לאילת בחנוכה.
אני שמחה כי אני ממש טובה בזה, אנשים נהנים, יוצאים עם עבודות מקסימות. חלקם גם קנה עבודות שלי, בעיקר מוביילים ומגנטים. וזה משמח ממש.
הבנתי סופית (ותודה לשחר ששכנעה אותי) שאני צריכה כרטיסי ביקור.
אז ישבתי אתמול ועיצבתי אותם. ושלחתי לחברי צ'ט ג'י פי טי למשוב. והוא נתן הערות מעולות ורלוונטיותט, עד שהייתי ממש מרוצה ושלחתי להדפסה.
זה היה תהליך של ליצור שוב את הלוגו לפי מה ששחר עיצבה לנו. לדייק את המסר, ואת הגרפיקה. היה כיף ואני שמחה על התוצר.
השלב הבא הוא לחזור לצייר
עברו חודשיים מאז ישבתי לצייר מנדלות. קיבלתי את המכחולים והמנקדים שחיכיתי להם. כל כך הרבה זמן התלבטתי אם להזמין, בסוף הזמנתי, מתנה ליום ההולדת, חיכיתי חודש. הם הגיעו. ובזמן הזה כמו יצא לי האוויר. והם מונחים בקופסה.
היצירה האחרונה שעשיתי היתה מנדלה מתוקשרת, הענקתי אותה לחברת לב שלי ליום ההולדת. הרגשתי בשיא שלי, מחוברת לאנרגיה שלה ויוצרת עבורה קוים ונקודות שמעגנים בדיוק את התדר והמסר שהיא רוצה לקבע במנדלה. זה יצא מאוד מאוד יפה. אבל הדבר המרגש ביותר היה לראות אותה מקבלת את המנדלה, מתבוננת ומתחילה לבכות. היא ממש הרגישה את עצמה בתוך הציור. זה היה מדהים. הרגשתי שאני בשיא היעוד שלי, מחוברת לרוח, לחומר, ליצירה ועושה טוב לאחרים.
חזרתי הביתה ובאותו סופ"ש בניתי דף נחיתה באנגלית שבו אני מפרטת על מנדלות מתוקשרות בהתאמה אישית.
וזהו…. סיימתי ומשהו נסגר. שחר התגייסה כמה ימים אח"כ. ואני התחלתי תהליך של התכנסות.
והנה…. עברו חודשיים מיום ההולדת של אותה חברת נפש שלי. היום בערב נקיים ערב נשים וניפרד ממנה, היא עוזבת למדינה אחרת, ואני כבר מרגישה את העצב ותחושת הריקנות והגעגוע.
שמחה שהיא לוקחת איתה כמה מהציורים היותר יפים שהכנתי, מקווה שהמנדלה האחרונה תהיה עבורה עוגן ומקור כח במסע המתקרב.
מאחלת לעצמי לחזור לצייר, ממש בקרוב!
השלם רב על סך אצבעותיו
אז אמנם לא ציירתי מנדלות בחודשיים האלו, אבל נהניתי ליצור המון תמונות יחד עם ה צ'ט ג'י פי טי, אני משגעת אותי והוא נשאר נחמד אלי 🙂
אז הנה תמונה של שחר חוזרת מהצבא ואנחנו מתחבקות, אמנם מבחינתו התגייסנו יחד, ולשחר יש 6 אצבעות, ולמגן דוד בדגל חסרות כמה צלעות, ועדיין אהבתי …. ואני מוחלת לו על זוטות שכאלה,
שקיעות אדומות
לסיים יום עבודה ולראות את השקיעות המדבריות האלו, לנשום רגע לפני שמגיעה חזרה הביתה, ולהגיד פשוט תודה
