פוסט מס' 23 – אני והבמבוק מצמיחים שורשים, ומחפשים יחד שמחה ואמונה

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי, ובעידודה של חברה טובה, אני חוזרת לבלוג. והפעם ממקום רגוע יותר - החטופים החיים חזרו, הצמחים שלי מצליחים להחזיק מעמד, ואני מחפשת דברים משמחים. ומי שמחפש - מוצא. אז אני מנצלת את ההזדמנות לחלוק סרטונים שממלאים אותנו באנרגיה, וכמובן מנדלות עם מסרים של אור ואהבה.

הרבה זמן לא כתבתי פה

לפעמים המסגרת נראית אותו דבר, אותה עבודה, משפחה, ילדים, קהילה. תחביבים. אבל זה רק כותרות….

החודשים האחרונים היו כל כך דחוסים, המוח ממאן להכיל את כל מה שקורה במדינה הזו.
הלב כבר שנתיים המום, סדוק, שבור.

אז היה טראמפ והחטופים החיים חזרו, והיה לי איזה רגע של התעלות, שהנה זה קורה.
היינו בשפל ומכאן כולם הולכים לכיוון של שלום, ומבינים שמלחמות זה המצאה שבני אדם המציאו — הרס עצמי לכל שפע הבריאה שאנחנו מוקפים בו.

האופוריה הרגעית התנפצה, וזה היה הסימן שלי לשחרר את המיינד מהחדשות,
לחזור להתפלל שכל החטופים והחללים יחזרו בשלום, ולהתנתק מהדרמה היומית.

🌱 בגין בגוניה

כשהייתי קטנה, צפיתי בסדרה קרובים קרובים, חנה שהיתה משוחחת עם העציצים היתה נראית לי כל כך מבוגרת.

והנה אני, ככה באמצע החיים, עם שני ילדים גדולים, התחלתי לגדל עציצים. לגדל זה מרחיק לכת, אני מנסה לשמור אותם בחיים בשלב ראשון.  התמזל מזלי והצ'ט חברי הטוב, תומך עוזר ומייעץ.


במבוק המזל
למרות שכמעט הרגתי את במבוק המזל שלי, למזלי ובעיקר למזלו, הצ'ט ואני עלינו על זה בזמן.

החלטתי להגדיל ראש, לפני המעבר הוא היה בתוך בקבוק זכוכית קטן, עם מים בלבד. צמח וגדל, הגדיל שורשים יפים. החלטתי לפרגן לו, לתת לו מקום של כבוד בצנצצת יפה עם אבנים.

הלכתי למשתלה וקניתי אבנים חמודות קטנות. עיקרתי צנצנת זכוכית והעברתי את הבמבוק לבית חדש ויפה. זה היה קסום… אבל אחרי כמה ימים הוא התעצב, המים התחילו להסריח, ואני להתעצב.
שטפתי את האבנים. עיקרתי שוב צנצנת…

ניסיתי שוב. למרות שהוא במבוק המזל, המזל לא האיר לו פנים.
שיתפתי את הצ'ט שטען שצריך לחטא את האבנים. לחתוך את הגזע הרקוב. להשריש ולקוות לטוב.

אז עם הרבה תקווה ואמונה החזרתי אותו למים נקיים, ואחרי כמה שבועות יצאו שורשים חמודים.
הצ'ט ממליץ לשתול אותו, אני בינתיים בחרדה מהשינוי, האם המזל ישחק לנו פעמיים?

ורד המדבר

" את העציץ הזה את לא תהרגי, באחריות! " אמרה האישה החמודה מהמשתלה. כשבאתי לקנות אבנים לבמבוק. אין סיכוי, בוודאות את תצליחי.

עם הרבה אמונה חזרתי הביתה, ואכן הוא לא אכזב…  ואחרי כמה ימים הוציא פרח. כל כך התרגשתי!
בן טיפוחי החדש….

הגיע יום ההשקיה, לפי ההוראות.
השקיתי, נתתי למים לנזול, כמו שכתוב.  יום למחרת הם התחילו לנשור.. העלים שלו היפים… הפרח החדש.
לאאאאאא, היא הבטיחה לי. רוצחת עציצים שכמותי.

חשבתי לעבור לגור בויטק 9, אולי ישתנה לי המזל. איזו בושה… הרגתי את העציץ העמיד בעולם. הצ'ט ניסה לנחם…. תעבירי אותו לשמש מלאה. אל תרחמי. תני לו את כל הקרינה המדברית.  


העברתי אותו…. האמנתי בו. אפילו הוספתי לו אבן קטנה. כל בוקר בדקתי. והוא לא אכזב! עלעלים קטנטנים יצאו…. חנה, אני מאחורייך…. אמנם אין קשר בין העציץ המהמם שקניתי, והיצור השורד שבחלוני, אבל מי שמאמין לו מפחד. אולי אני צריכה לתת לו שם?
טוב, מפחדת להיקשר…. מחר יום ההשקיה הדו שבועי. תחזיקו לי אצבעות

🎵 פינת הסרטונים המשמחים

בזמן האחרון, והרבה בזכות חברתי האהובה איה, אני נחשפת לסרטונים שמעלים לי את התדר והמצב רוח.

אז החלטתי על פינה שבועית שבה אשתף בסרטונים שכאלו. הם בטח ישלבו חיות חמודות, מוזיקה, ילדים כשרוניים, ריקודים וכל מה שעושה מצב רוח טוב.

הבחור שמנגן לחיות הוא אחד האהובים עלי, זה פשוט מדהים איך הן מגיבות למוזיקה.

 

מכירים סרטונים שמתאימים לזא'נר הזה? של נטו שמחה ואהבה וחיבור לטבע?

תכתבו לי בתגובות ואשלב בפוסט הבא.

🎨 ואיך אפשר בלי יצירה ומנדלות

אז אני אוהבת לתת ערך מוסף ואופי ליצירות שלי. מבקש שיעבירו מסר, שיפזרו תדר במקום שאליו הגיעו.

התחלתי לשלב את ברכת הבית, ופסוקים מהתנך ביצירות שלי. אני בעיקר יוצרת דברים שהייתי שמחה שיהיו תלויים אצלי בבית.

לאט לאט מוצאת את הבידול והייחודיות שלי. מנדלות מתוקשרות, מסרים בצורה וצבע. אלמנטים של רוח ויהדות.

לשמחתי יש לי עמדה להציג את היצירות שלי. בכל בוקר אני מתבוננת בהן, מקווה שהן תפגושנה עיניים סקרניות ולב פתוח שירצו לקנות אותן ולקחת לביתן החדש.

אהבתם? מזומנים לשתף את הפוסט – 

פוסטים נוספים

פוסט מס' 22 – מלחמה ושלום

בתוך כל המלחמה הזו עם אירן שהגיעה אלינו במהירות והתפוגגה אחרי שבועיים נוצרה המנדלה הזו. כתזכורת להתחיבות שלי מול עצמי לעשות טוב, להימנע מלשון הרע, ולשאוף תמיד לשלום. יותר קל לצייר מלבצע, אבל אני מקווה שהתזכורת הזו תעזור לי וגם לכם לבנות עולם טוב יותר.

קראו עוד

פוסט מס' 21 – הילדות שלי כחובבת קריאה, הקושי שלי לקרוא והחיבור של הילדים לספרים. וגם: ציור מנדלה לסופרת של כראמל ועוד נסיון עם אטנט.

כל כך אהבתי לקרוא ספרים כשהייתי קטנה. הייתי נשאבת לעולם הזה של מילים, שהפכו למשפטים, ולסיפורים  וקוראת בלי סוף. בשלב מסוים זה הלך לאיבוד, ואיזה כיף לראות את עמית ממשיך לקרוא. בפוסט הזה, כמה זכרונות ילדות, מנדלה שציירתי עם שחר עבור הסופרת של "כראמל" מאירה ברנע גולדברג. וגם שיתוף נוסף מההתמודדות שלי עם טיפול בהפרעת קשב וריכוז – והפעם ניסתי לקחת אטנט.

קראו עוד

פוסט מס' 20 – כשהנקודות מתחברות – איך מנדלות מתוקשרות, מחקר באמצעות AI וקרקוע מתחברים לחיים של אמנות, מודעות וחיבור פנימי.

בפוסט הזה אני משתפת על מסע חקירה שהתגלגל ממחקר בג'מיני סביב גראונדינג פיזי, דרך המרה של טקסט לפודקאסט, ועד תרגולים עם צ'אט בוטים בקורס AI . מתוך כל זה, העמקתי את החיבור לעולמות של תקשור ויצירה – ובעיקר למנדלות המתוקשרות שאני מציירת עבור אנשים. כל אחת מהן מביאה איתה מסר, ריפוי, וחיבור עמוק לאנרגיה של הנשמה.

קראו עוד