פוסט מס 12 – חגיגות יום הולדת וההקלה שבהסרת הספקות

בפוסט השבוע אני משתפת בהקלה שהרגשתי אחרי שסיימתי להתמודד עם משימה מאוד לא נעימה. הביצוע שלה לקח שעתיים , אבל המתח שקדם לביצוע גזל ממני ימים שלמים של חוסר שקט. עם סיום חגיגות יום ההולדת שלי מאחלת לעצמי שנה של המשך התפתחות ומתרגשת לשתף ברעיון למוצר חדש שאני מתכננת. ... ובינתיים ממשיכה להתנסות בציורי מנדלות על חומרים שונים כמו אבן ועץ.

סוף אוגוסט - תחילת ספטמבר, ימי הולדת וחזרה לשגרה

הפוסט הזה מכיל בעצם תוכן של שבועיים…. לפני שבוע חזרנו מהמרכז מחגיגות ימי הולדת של אוגוסט. היה מאוחר ולא הספקתי להעלות את התוכן לבלוג. השבוע האחרון חלף במהירות, הוא התאפיין בזמן של התאוששות, ירידת מתח ונסיון לחזור לסוג של שיגרה. אז יהיה קצת יותר ארוך, אבל מלא וגדוש בתחושות ורגשות.

זה היה סופ"ש יום הולדת, שלי ושל בני המשפחה. בכל צד של המשפחה יש לפחות שלושה ילידי אוגוסט…

אז חיכינו בסבלנות לסופ"ש האחרון של אוגוסט, שירגע העומס בעבודה, ובמקרה נפל גם על יום ההולדת שלי.

לא פשוט לנסוע, לעבור ממקום למקום. לא מספיקה להתרגל למקום אחד והנה עברנו למקום אחר.
ובכולם מארחים אותנו למופת, ועדיין זה יוצר עומס.

ביקשתי ליום ההולדת לראות את הקול בראש 2 בקולנוע נורמלי… ואכן זה עבד.
היינו בסינמה סיטי, שחר פירגנה בדליים של חטיפים מפנקים ושקעתי לסרט הזה.
זה בהחלט סרט לצפייה שניה ושלישית. הוא כל כך עמוק. החלק על התקפי החרדה, מטורף, מצאתי את עצמי בוכה בקולנוע.
מזדהה עד כאב עם התחושות של ריילי. סרט גאוני לא פחות.

אז חגגנו… וקיבלתי מתנות שוות, וחיבוקים, וברכות מרגשות. ושמחתי לחגוג. באמת. לקבל את כל האהבה הזו.

את המנדלה הזו ציירתי על עץ כמתנת יום הולדת לאבא שלי

צירפתי ברכה על פתק ושמחתי שהוא אהב את התוצאה.  היתה לו בקשה אחת… שאצרוב את הברכה מהצד השני של העץ.

וככה זכיתי בשיעור צריבה בעץ מאבא. אבא שלי צורב בעץ ועושה גם עבודות אומנות מטורפות של חיתוך בעץ. מוכשר ברמות על חלל!

שמחה שזכיתי להיפגש עם המשפחה הגרעינית ביום ההולדת.  תכף מגיע ספטמבר עם אתגרי שנת הלימודים.
ואני מאחלת לעצמי לשנה הזו שאמשיך ליצור. שאמצא איזון בין עבודה לבית.
שאמשיך להשתפר בתכנון מוקדם של דברים. שאקפיד על שיגרת בוקר. שאמשיך להתפתח וללמוד דברים חדשים.
שאוכל להעניק למי שאני אוהבת וגם לקבל בחזרה.

שתיגמר המלחמה הזו… שהחטופים יחזרו, ושנתחיל לשקם את העם שלנו מהטראומה הקשה שעברנו.

"אין שמחה כהתרת הספיקות"

 השבוע האחרון אמנם הסתיים בתחושה של חופשה ובילויים… אבל כמו שצפיתי תחילתו היתה עמוסה מאוד מאוד.

כל יום הרגיש נצח…. זה התחיל במשימה שסחבתי אותה במשך שבוע… משימה קשה ולא נעימה. עשיתי טעות בעבודה ומתוך לקיחת אחריות הייתי צריכה להתקשר לאורחים, להתנצל, לשתף, להסביר. לא קל.

וכל יום שעבר רק עשה את ההמתנה קשה יותר.  לא ידעתי איך לגשת לזה…

בצורה קרה ורשמית (נפלה טעות… אנו מתנצלים על אי הנוחות) או בגישה חמה ואנושית. הוחלט פשוט לדבר מהלב עם האנשים

ועדיין דחיתי את זה. מרגישה עננה כבדה, חולמת על זה בלילה, מחשבות כבדות, שונאת לטעות ובטח לפגוע באחרים בטעויות שלי.

בסוף קיבלתי מסר מהמנהל שלי ששלח לי את המשפט – "אין שמחה כהתרת הספיקות" – שזה בעברית פשוטה יותר, טפלי בזה, תתמודדי עם זה, תתירי את זה ותשתחררי. 

חיכיתי לשבע בערב שכולם יעזבו את המשרדים והתחלתי להתקשר. לא היה קל, אבל בסהכ הגיבו בהבנה ולפעמים אפילו באמפתיה. הייתי הכי כנה ומשתפת, והצד השני הגיב בהתאם. זכיתי לעבוד במקום שמקדם את דרך הלב, הכנות והאותנטיות. לא מובן מאליו

עוד היו בשבוע אירועי קהילה, סדנת מנדלות נוספת ביריד, והרבה הרבה עבודה…. באמת שבוע עמוס בכל היבט.

בהשראת הקול בראש 2
בהשראת הקול בראש 2
בהשראת הקול בראש 2

משהו חדש עומד להגיע ...

מרגישה שאני לקראת קפיצה עם המנדלות שלי. הרעיון שיש לי עומד להתממש…. כל החומרים שהזמנתי מאמזון הגיע.
היום בערב אשלים את הקורס שפירגנתי לעצמי ליום ההולדת. בטוחה שיכולת העבודה עם המכחול תשתפר עוד יותר. מתרגשת מהרעיון החדש…
שלוש נשים אהובות מאוד יהיו הפיילוט ושפן הניסיונות ואני מקווה שעד סוף ספטמבר אוכל כבר להציג את התוצר הראשוני ❤

השבוע הצטרפתי לאתגר שבועי שמשלב עבודה על מכחול, ודוגמאות שמשתנות משבוע לשבוע. יהיה כיף !

את המנדלה הזו ציירתי על אבן שמצאתי.  עמית התלהב מהאבן ובלי להתבלבל אימץ אותה לשידה שלו (למרות שהאבן לא חלקה והגבשושיות עיוותו את הדוגמה).

הכי אני אוהבת שאוהבים את היצירה שלי ומבקשים לאמץ אותה כמתנה!

אהבתם? מזומנים לשתף את הפוסט – 

פוסטים נוספים

פוסט מס' 23 – אני והבמבוק מצמיחים שורשים, ומחפשים יחד שמחה ואמונה

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי, ובעידודה של חברה טובה, אני חוזרת לבלוג.
והפעם ממקום רגוע יותר – החטופים החיים חזרו, הצמחים שלי מצליחים להחזיק מעמד, ואני מחפשת דברים משמחים.
ומי שמחפש – מוצא.
אז אני מנצלת את ההזדמנות לחלוק סרטונים שממלאים אותנו באנרגיה, וכמובן מנדלות עם מסרים של אור ואהבה.

קראו עוד

פוסט מס' 22 – מלחמה ושלום

בתוך כל המלחמה הזו עם אירן שהגיעה אלינו במהירות והתפוגגה אחרי שבועיים נוצרה המנדלה הזו. כתזכורת להתחיבות שלי מול עצמי לעשות טוב, להימנע מלשון הרע, ולשאוף תמיד לשלום. יותר קל לצייר מלבצע, אבל אני מקווה שהתזכורת הזו תעזור לי וגם לכם לבנות עולם טוב יותר.

קראו עוד

פוסט מס' 21 – הילדות שלי כחובבת קריאה, הקושי שלי לקרוא והחיבור של הילדים לספרים. וגם: ציור מנדלה לסופרת של כראמל ועוד נסיון עם אטנט.

כל כך אהבתי לקרוא ספרים כשהייתי קטנה. הייתי נשאבת לעולם הזה של מילים, שהפכו למשפטים, ולסיפורים  וקוראת בלי סוף. בשלב מסוים זה הלך לאיבוד, ואיזה כיף לראות את עמית ממשיך לקרוא. בפוסט הזה, כמה זכרונות ילדות, מנדלה שציירתי עם שחר עבור הסופרת של "כראמל" מאירה ברנע גולדברג. וגם שיתוף נוסף מההתמודדות שלי עם טיפול בהפרעת קשב וריכוז – והפעם ניסתי לקחת אטנט.

קראו עוד