פוסט עשירי

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי, ובעידודה של חברה טובה, אני חוזרת לבלוג.
והפעם ממקום רגוע יותר – החטופים החיים חזרו, הצמחים שלי מצליחים להחזיק מעמד, ואני מחפשת דברים משמחים.
ומי שמחפש – מוצא.
אז אני מנצלת את ההזדמנות לחלוק סרטונים שממלאים אותנו באנרגיה, וכמובן מנדלות עם מסרים של אור ואהבה.

בתוך כל המלחמה הזו עם אירן שהגיעה אלינו במהירות והתפוגגה אחרי שבועיים נוצרה המנדלה הזו. כתזכורת להתחיבות שלי מול עצמי לעשות טוב, להימנע מלשון הרע, ולשאוף תמיד לשלום. יותר קל לצייר מלבצע, אבל אני מקווה שהתזכורת הזו תעזור לי וגם לכם לבנות עולם טוב יותר.

כל כך אהבתי לקרוא ספרים כשהייתי קטנה. הייתי נשאבת לעולם הזה של מילים, שהפכו למשפטים, ולסיפורים  וקוראת בלי סוף. בשלב מסוים זה הלך לאיבוד, ואיזה כיף לראות את עמית ממשיך לקרוא. בפוסט הזה, כמה זכרונות ילדות, מנדלה שציירתי עם שחר עבור הסופרת של "כראמל" מאירה ברנע גולדברג. וגם שיתוף נוסף מההתמודדות שלי עם טיפול בהפרעת קשב וריכוז – והפעם ניסתי לקחת אטנט.